החלטה בתיק ת"א 48991-08-10

בפני בקשת הנתבע 1 להבאת ראיות לסתור הרשעה בפלילים.

עסקינן בתביעה לשיפוי בגין פיצויים אשר שולמו לנפגע בגין תאונת דרכים אשר ארעה ביום 24.1.08. על פי הנטען בכתב התביעה, נהג הנתבע 1 באותו מועד, ברכב שמספרו 2419419 והיה מעורב בתאונה בה נפגע הולך רגל ונגרמו לו נזקי גוף.

הנתבע 1 הורשע במסגרת הליך פלילי 11313/08, אשר התנהל בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב.

הנתבע 1 נשפט שלא בפניו ובקשותיו לביטול ההרשעה נדחו.

הנתבע 1 תמך את בקשתו בתצהיר, צירף מסמכים מתיק המשטרה וכן התייצב בפני לדיון בקדם משפט.

לאחר שבחנתי את בקשתו הנני מוצאת לנכון לדחותה תוך חיובו בהוצאות.

הנתבע 1 טוען בתצהירו כי באותו מועד לא היה מעורב בשום תאונת דרכים.

הנתבע 1 מצהיר כי באותו יום הסיע את מר יעקב וימן לקופת החולים ברח' אלכסנדר ברמת גן ולא פגע בשום הולך רגל.

לדעתו, מדובר באדם שהתחזה לנפגע ומנסה לסחוט כספים מחברת הביטוח.

בקשה זו הוגשה בחודש מרץ 2012, חודש לאחר פטירתו  של מר וינמן ז"ל.

לא הובאו בתצהיר הנתבע 1,  הנימוקים להגשת הבקשה במועד זה, עת עסקינן בתביעה אשר הוגשה בשנת 2010 וכאשר כתב הגנתו של הנתבע 1 הונח בבית המשפט כבר ביום 13.9.2010.

בהודעתו במשטרה, לא הכחיש הנתבע 1 כי נסע במקום וכי הרכב היה ברשותו.

עם זאת, בחר הנתבע 1 להמנע מלציין את פרטי עד הראיה, מר וינמן ז"ל, התומך לכאורה בגרסתו.

עת נחקר, היו לנתבע 1 לפחות שלוש הזדמנויות לציין כי נסע עימו מר וינמן ז"ל אשר הינו עד ראייה לתאונה ויכול לאמת את גרסתו.

האחת, כאשר עומת עם קיומו של עד ראייה אחר, התומך בגרסת הנפגע.

שנית, עת נשאל האם נסעו עימו נוספים, אך השיב על כך בשלילה.

ובנוסף כאשר נשאל אם יש לו מה להוסיף בתום החקירה.

על כן צודק ב"כ התובע בנימוקיו כי פטירתו של מר וינמן ז"ל פועלת לרעת הנתבע 1.

לכאורה, הסברו החוזר ונשנה, לתמיהות המועלות בחקירתו, כי עסקינן בנפגע המבקש לסחוט כספים מחברת הביטוח, הועלתה בהודעתו וכן בתצהירו המאוחר, כטענה בעלמא ומבלי שהצביע על הבסיס לחשדותיו אלו.